טראומה, בהקשר הנפשי שלה, מתייחסת למצבים נפשיים המתפתחים בעקבות ארוע או ארועים המתפרשים כסכנה ובהם האדם אינו מסוגל לעבד את חוויות הפחד, האימה או חוסר האונים אותם הוא חווה. חוקרים עכשיוויים מתייחסים לטראומה כתופעה נוירולוגית הקשורה בחוסר היכולת של מערכת העצבים לעבד ולקדד חוויות קשות כזכרון עבר של ארוע שחלף ולהפיק משמעות מתוך אותן חוויות.
במצבים כאלו רמת הפעילות של מערכת העצבים בגוף יוצאת מחוץ לחלון העוררות התקין בו טווח העוררות מאפשר עיבוד חוויות ומתן משמעות קונסטרוקטיבית לאירועי החיים. בהתאם, מערכת העצבים של אנשים הסובלים מטראומה עוברת ממצבים של עודף עוררות או הצפה, למצבים של חסר בעוררות או ניתוק ומשבשת תפקוד בריא במגוון מצבי חיים.
מתוך הישענות על עקרונות השיטה ניגשת האקומי ליצור מרחב בטוח, כזה הנתמך על יד מיינדפולנס ונוכחות אוהבת ומאופיין במודעות מעודנת לנעשה במרחב הגוף-נפש. אנו ממשיכים בזיהוי משאבים (קשרים תומכים, טבע, מקומות בגוף שנחווים כחזקים, חוזקים נפשיים, רגשות של חיבור או אהבה וכו') ומזמינים אותם לחיות כחוויות גופניות ברגע ההווה של המפגש הטיפולי.
על ידי חיבור לאותן חוויות אנו למעשה עוזרים למטופלים לחזור לתוך חלון העוררות כמו גם להרחיב אותו בצורה התומכת בעיבוד מחודש של האירועים הטראומתיים. שלב עיבוד הטראומה נעשה תוך עיגון מתמיד במשאבים באופן שמאפשר למידה מבוקרת של אירועי הטראומה, שחרור של אנרגיה שנלכדה במערכת העצבים כתוצאה מתגובת נוירופיזיולוגית של קיפאון, השלמת תגובות הגנתיות שלא התממשו בזמן הארוע ולבסוף מתן משמעות קונסטרוקטיבית לארוע בכללותו.
פגיעה טראומתית יכולה להיות קלה יחסית או להגיע למצב של תסמונת פוסט-טראומתית (PTSD). גישת האקומי מציעה מפה וכלים לעבוד עם טווח רחב של עוצמות פגיעה אלו.
