קשר ההתקשרות הוא קשר רגשי של חיבור מתמשך המעניק תחושת ביטחון ויוצר חווית נוחות, רוגע והנאה. התקשרות בריאה מאפשרת חווית חיבור אנושי ואהבה כמו גם יוצרת מערכת פנימית של ויסות ריגשי ויכולת להיות במצב חשוף ופגיע ליד אדם אחר.
מערכת ההתקשרות הוגדרה על ידי בולבי (1969) כמערכת המופעלת בזמן מצוקה פנימית (דוגמת כאב) או חיצונית (דוגמת אובדן קשר עם דמות הורית) ומניעה את הפעוט ליצור קשר ריגשי ופיזי מרגיע עם המטפלת שלו. בולבי ראה מערכת זאת כמערכת ביולוגית אבולוציונית וחוקרים עכשיווים מתיחסים אליה כמערכת ביולוגית-פסיכולוגית שקשורה בהתפתחות ההמיספרה הימנית של המוח.
קשר זה מתחולל בתוך התהוות רציפה, ומאופיין בעשרות אלפי אינטראקציות בין הורה לתינוק שבתוכן מווסת ההורה את המצבים הרגשיים של התינוק ובכך עוזר לו להירגע, לקבל ולהכיר את עצמו. זהו קשר בין אונות ימניות של אמא ותינוק, קשר שאינו מתאפיין באינטראקציות קוגניטיביות אלא בראש ובראשונה באינטראקציות תחושתיות ורגשיות שמתיחסות ישירות לרגע ההווה.
כשילד בן חצי שנה מקבל מכה הוא אינו יודע מה לעשות עם הסבר קוגניטיבי על כך שלפעמים נופלים בחיים וזה לא נורא. הבנה זו נלמדת באופן חוויתי דרך האופן שבו האמא מחבקת את התינוק בחום, מכירה בכאב שלו ומרגיעה אותו על ידי קשר ריגשי ופיזי רך וחם. האינראקציה הרגשית היא זו שמעבירה את המסר שזה בסדר לקבל מכה לעיתים ושאפשר להתאושש ולהמשיך הלאה.
אינטראקציות כאלו שבהן האמא קוראת, מגיבה ומצטרפת לעולמו של התינוק בעיתות של כאב, שמחה, אכזבה, כעס, עלבון, חיות ועצב הן אלו שבעזרתן נתווה קשר ההתקשרות ושדרכו מעניקה האם לתינוק יסודות אקסיסטנציאליסטים בריאים לחייו.
גישת האקומי, בהתבססותה על תהליכים שנפרשים ברגע ההווה, במיינדפולנס, מאפשרת מפגש ישיר עם צרכים התקשרותיים. מתוך נוכחות אוהבת ותשומת לב מעודנת למצבים רגשיים, תחושתיים ותנועתיים מאפשרת הגישה השלמה של תהליכי וויסות רגשי שלא קיבלו מענה הולם בעבר.
בנוסף, תשומת לב לאותם רמזים התקשרותיים מאפשרת חשיפה ויצירת קשר עם מצבים תודעתיים רגרסיביים שהיוו כר להבניית מערכת האמונות והמודלים היחסותיים של המטופל. בתוך מרחב זה יכול המטופל ללמוד באופן ישיר כיצד התהוו הנחות יסוד נוקשות שמכתיבות את התנהלותו בתוך מערכות יחסים, כמו גם להתנסות בחוויות מתקנות שמתוכן מתאפשרת התבוננות רעננה על המציאות.